בונה נ' ורד הזהב (1994) בע"מ

פסק דין

נתוני רקע ועובדות

1. התובעת הגישה תביעה זו כנגד הנתבעת לפיצויים בגין ליקויי בנייה, בדירה שנבנתה ע"י הנתבעת ברחוב ורדיה 8/63 בחיפה, הידוע כחלקה 10 בגוש מס' 10771 (להלן: "הדירה"). התובעת רכשה את הדירה מהנתבעות על פי חוזה מכר מיום 19.12.02 (להלן: "הסכם המכר").

2. לטענת התובעת מס' שנים לאחר מסירת הדירה לחזקתה ביום 10.03.03 הבחינה התובעת להפתעתה כי הריצוף בחדר הדיור בביתה החל לפתע להתרומם בצורה משמעותית ומסוכנת (ראה: ת/1 א-ו). מאחר והתובעת בת ה – 84 מטופלת ע"י בנה, הוא פנה לנתבעת על מנת שזו האחרונה תטפל בבעיה. לאחר מס' פניות חוזרות הגיעו נציגי הנתבעת, אשר משרדיה ממוקמים בבניין בו ממוקמת דירת התובעת, לבחון את הליקוי. לטענתה נציגי הנתבעת ניסו להמציא מרצפות רזרביות ללא הצלחה, ומכאן ואילך התנערו מאחריותם לליקוי. לאור מצבה הבריאותי של התובעת והמפגע הבטיחותי שהיוו המרצפות שהתרוממו, נאלץ בנה לבצע תיקון מקומי אשר עלה כ – 3,500 ₪ וכלל החלפת הריצוף הקיים והנחת ריצוף חדש באזור בו התרוממה הרצפה (להלן: "התיקון הראשון"). לאור העובדה כי חלפו מס' שנים מאז הנחת הריצוף המקורי, לא נמצאו מרצפות בגוון דומה ועל כן קיימים הבדלי גוונים בריצוף.

3. בחלוף מס' חודשים מהתיקון הראשון החלה לפתע התרוממות נוספת של ריצוף בדירה, הפעם בחדר השינה של התובעת. שוב הריצוף שהתרומם יצר לטענת התובעת מפגע מסוכן. התובעת אשר הינה אישה מבוגרת וחולה נאלצה לטענתה ביציאה ובכניסה לחדר השינה להיצמד לקיר ולדלג מעל קטע הריצוף המורם בחדרה, פעם אחר פעם. התובעת שבה ופנתה לנתבעת, באמצעות בנה, אולם הנתבעת התעלמה מפניותיה של התובעת.

4. ביום 31.5.09 נערכה בדיקה הנדסית של הדירה ע"י מומחה מטעם התובעת, ד"ר בן עזרא, אשר ערך את חוות דעתו ביחס לליקוי הריצוף בדירה. ד"ר בן עזרא מצא כי ישנם ליקויים חמורים בריצוף והעריך את עלות תיקום הליקויים בסך של 42,562 ₪. כמו כן העריך המומחה כי בעת ביצוע התיקונים יהיה צורך בדיור חלופי למשך 3 שבועות.

5. לטענת התובעת מאחר והנתבעת התנערה שוב מאחריותה לליקויים, לא נותר לבנה אלא לשוב ולתקן את הליקוי במרצפות חדר השינה (להלן: "התיקון השני"). לאחר תקופת מה מהתיקון השני שוב פעם התרומם הריצוף בסלון, אך הפעם הוא התרומם בדיוק היכן שהסתיים התיקון הראשון שבוצע קודם ע"י בנה של התובעת.

6. לאור כל האמור, ולאור חוות הדעת של המומחה מטעמה, דורשת התובעת פיצוי כספי על החלפה מלאה של הריצוץ בדירתה. כמו כן התובעת דורשת פיצוי כספי על דיור חלופי בזמן התיקונים וכן פיצוי על עוגמת נפש והוצאות שונות שנגרמו לה.

7. הנתבעת כפרה בטענות התובעת וטענה כי ביחס לכלל הליקויים הנטענים, חלפה תקופת האחריות בהתאם לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 (להלן: "חור המכר") זמן רב בטרם פנתה התובעת לנתבעת ולפיכך יש לדחות את התביעה כולה. לטענת הנתבעת התגלה הליקוי הנטען בחדר המגורים בחודש דצמבר 2008, כ – 6 שנים לאחר מסירת החזקה בדירה. תקופת הבדק בהתאם לחוק המכר בנוגע לריצוף בתוך הדירה, בזמן הרלוונטי לתביעה (בטרם בוצע התיקון לחוק בשנת 2011), הייתה שנה אחת. לפיכך, מאחר וחלפו שנתיים מתום תקופת האחריות ועד לגילוי הליקוי, התיקון אינו באחריות הנתבעת. הדברים הנ"ל אף מקבלים משנה תוקף ביחס להתרוממות אריחים נוספים בחדר המגורים שלגביהם פנתה התובעת לראשונה בספטמבר 2012. ברור כי לאחר 10 שנים ממועד מסירת החזקה חלפה לה תקופת הבדק כמו גם תקופת ההתיישנות בהתאם לחוק ההתיישנות , תשי"ח – 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").

8. הנתבעת ממשיכה ומעלה טענות נוספות כלפי התובעת. לטענתה הפנייה אליה נעשתה לאחר שהתובעת כבר ביצעה את התיקון בעצמה ועל כן היא למעשה לא נתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתקן את הליקוי וזאת שלא בהתאם לחוק המכר. הנתבעת סבורה כי התובעת תרמה במעשייה להחמרת הנזקים ולהגדלת נזקה והפרה חובתה להפחתת הנזק. זאת ועוד, ומבלי להודות באחריותה, הנתבעת חולקת על הערכת הנזק של התובעת.

9. לנוכח חילוקי הדעות בין הצדדים מינה בית המשפט מומחה מטעמו, המהנדס מר אריה צימרמן (להלן: "המומחה"), אשר בדק את הדירה והעריך את שווי הליקויים בחוות דעתו המפורטת מיום 7.7.10 (בימ"ש/1). המומחה לא סבר כי יש להחליף את כל הריצוף בדירה כדרישתה של התובעת (וכפועל יוצא מכך אין צורך בדיור חלופי), אולם סבר כי יש להרחיב את האחריות של הנבעת בסלון ובממ"ד עד ליום 9.3.13 וזאת בשל חששו (שהתברר מאוחר יותר כמוצדק) כי מקרה של התרוממות ריצוף בדירה יכול לחזור על עצמו. לאחר כתיבת חוות הדעת נשאל המומחה שאלות הבהרה עליהן ענה בהרחבה וכן נחקר ארוכות על חוות דעתו ותשובותיו לשאלות ההבהרה בבית המשפט.

דיון

הטענה לחריגה מתקופת הבדק:

10. ראשית לשאלה האם אחריותה של הנתבעת לליקויים שהתגלו עומדת במגבלות הזמן שפורטו בחוק המכר.

חוק המכר קובע כי "תקופת בדק" הינה תקופה הקבועה בתוספת לחוק ושתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה. "תקופת אחריות" הינה תקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק. בתוספת לחוק נקבע בטרם התיקון בשנת 2011 כי על כל אי התאמה שאינה מפורטת ברשימה תקופת הבדק הינה שנה אחת. מכאן שהתקופה הכוללת הינה 4 שנים (שנת בדק + 3 שנות אחריות). לאור קביעות אלה בחוק המכר הנתבעת סבורה כאמור כי מאחר וחלפו יותר משנתיים מתום תקופת האחריות (אפריל 2006) ועד לגילוי הליקוי (דצמבר 2008), התיקון אינו באחריותה.

11. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בעניין זה, אינני מקבל את טענות הנתבעת לעניין האיחור בפניה מתקופת הבדק.

מעבר לעובדה כי הליקויים במרצפות לא היו גלויים לעין בתקופת הבדק או האחריות (שכן התרוממות המרצפות התרחשה לראשונה רק בסוף שנת 2008), הנתבעת מתעלמת מסעיף 7 לחוק החוזים (דירות). סעיף זה קבע כי "חוק זה אינו גורע מזכויות הקונה הניתנות לו לפי כל דין", משמע, התובעת רשאית לבסס תביעתה לא רק על העילות שבחוק המכר (דירות), אלא גם כן על עילות אחרות, ובכללן העילה הנזיקית.

ואומנם כך אכן נהגה התובעת במקרה דנן, שכן, כעולה מכותרת כתב התביעה , כמו גם מתוכנו, וליתר דיוק סעיפים 20-23 שבו, התביעה הוגשה גם כן בעילה נזיקית בטענה כי הנתבעת התרשלה בבניית הדירה, הפרה חובות חקוקות ועוד.

12. בחוות דעתו (שסומן כבימ"ש/1) טען המומחה בעמ' 4 כי התנתקות האריחים בחלק מחדר המגורים ובחלק מחדר השינה הינה עובדה שאין עליה עוררין. ההתנתקות הייתה באופן כזה שמרבית האריחים נותרו שלמים והניתוק התרחש בגב האריח, בנקודות שבאו במגע עם הטיט. המומחה סבר כי תופעה זו נגרמה עקב איכות עבודה ירודה של אנשי הריצוף והתערובת שהכינו לשם ריצוף הדירה. עוד סבור המומחה כי ישנה אפשרות ממשית כי עוזר הרצף, אשר היה אמון על הכנת התערובת הכין תערובות לא תקינה שהביאה בסופו של דבר להתנתקות האריחים. בעדותו בבית המשפט (בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 4.11.12) טען המומחה:

"הערכתי שיש קשר נקודתי בשתי מקומות, בסלון ובחדר הממ"ד. היות והמהנדס בונה תיקן את הליקויים האלה בשתי המקומות האלה והערכתי שהכשל נקודתי נובע מטעות בהכנת התשתית והדבקות של האריחים וקישרתי את זה לביצוע שעשו באותו יום, אותם יומיים שעבדו הפועלים הספציפיים האלה הערכתי שהיתה כאן טעות בהכנת התערובת, מי שמכין תערובת זה הזוטרים הפועלים הפשוטים ולכן אני המלצתי להרחיב את האחריות בשני החדרים הספציפיים האלה מתוך חשש שייתכן וזה יתפתח הלאה למקומות האלה, לכן המלצתי על פתרון שאני נותן הרחבה של אחריות לשתי המקומות האלה..."